פסק-דין בתיק ב"ל 60917-05-12

1.         לפני ערעור על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 18.4.12, אשר קבעה כי המערער לא איבד מכושרו להשתכר.

2.         התיק נדון על פי סיכומים בכתב.

3.         המערער טוען, באמצעות ב"כ, כי הוועדה אמנם ציינה את גילו, השכלתו, עברו התעסוקתי ומגבלותיו הרפואיות, אך לא התייחסה לקריטריונים אלו ולא דנה בהם. בנוסף לכך המערער הוא בן 61, ולכן יתקשה מאד למצוא עבודה. למערער השכלה של 10 שנות לימוד, והוא עבד כמחסנאי במשך 43 שנים. עיקר נכותו עתה היא אורתופדית, ולכן אינו יכול לחזור לעבודתו זו. בשל כל אלה יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה לעררים בכדי שתדון שוב בעניינו.

4.         מנגד טוען ב"כ המשיב כי הוועדה התייחסה לכל הפרמטרים האמורים, לרבות גילו של המערער, וחזקה שהיתה מודעת לגילו. כמו כן אין כל מניעה כי המערער יעסוק בעבודות שהוצעו לו, בייחוד משהצהיר כי אינו מחפש עבודה עתה, והוא לומד בכולל. מוסיף ב"כ המשיב כי הוועדה לא קבעה שעל המערער לחזור לעבודתו הקודמת, והוצעו לו סוגי עבודות המתאימים ליכולותיו. גם מדו"ח פקידת השיקום עולה כי המערער לא איבד את כושר השתכרותו.

5.         בתשובתו לסיכומי המשיב הוסיף המערער כי נכותו המשוקללת הינה בשיעור של 51%, וכי הדרך הנכונה לטענתו לקבוע את דרגת אי הכושר ההתחלתית הינה בגובה הנכות הרפואית. כמו כן גילו של המערער ועברו התעסוקתי, השכלתו ונכותו הבריאותית יקשו עליו למצוא עבודה. המערער מציין עוד כי השאלה האם המערער מחפש עבודה אינה רלבנטית לענייננו, וכי השאלה שיש לשאול הינה האם יש למערער סיכוי למצוא עבודה לנוכח מגבלותיו.

6.         הוועדה לעררים בחנה את מצבו של המערער וקבעה כך:

"בן 60 עיקר נכותו קיצור רגל עקב כך הפרעות בעמוד שדרה.

רקע השכלתו 10 שנות לימוד.

עבר תעסוקתי עבד שנים רבות כמחסנאי בתחילה בשטראוס ובמשך שנים רבות בבית מרקחת פוטר מעבודתו לפני 3 שנים עקב דימומים.

כיום מעביר את זמנו בלימודי בכולל למעשה לא חיפש מקום עבודה חדש. הרופאים בוועדות השונות סברו כי מסוגל לעבוד בעבודה ללא עמידה או הליכה ממושכת כך סברה גם עובדת השיקום.

הועדה סבורה כי במצבו יכול לעבוד כקופאי, שומר בחניון, הרכבות (- לא ברור, כך במקור, ד.פ), מענה טלפוני ולא איבד את כושרו להשתכר" 

            מן האמור לעיל עולה כי הוועדה בחנה את מצבו של המערער כנדרש, התייחסה לכל נכויותיו, והיתה מודעת לגילו, להשכלתו, לעברו התעסוקתי ולנכותו. לאחר כל זאת הגיעה הועדה למסקנה כי המערער לא איבד מכושרו להשתכר. הוועדה אף פירטה את סוגי העבודות שהמערער יכול לעבוד בהן על אף מגבלותיו (קופאי, שומר בחניון, מענה טלפוני). יש לדחות את טענת המערער כי יש לקבוע כי נכותו התפקודית הינה בשיעור זהה לנכותו הרפואית. נכות רפואית אינה זהה לנכות תפקודית, יש הבדל משמעותי בין השתיים. הוועדה התייחסה ליכולותיו התפקודיות של המערער למרות נכותו הרפואית.

7.         לכל אלה יש להוסיף כי גם פקידות השיקום, הגב' נחמה ברנע והגב' ריקי וייס,  סברו כי המערער מסוגל לעבוד בישיבה בהפעלת שתי הידיים בהיקף מלא, וכי הוא מסוגל גם לעבוד בעבודות שמירה פשוטות בהיקף מלא:

"להתרשמותי מדובר באדם שעבד כל השנים בעבודה פשוטה שדרשה כושר פיזי וכן ניידות. מסוגל לעבודות בישיבה בהפעלת שתי הידיים בהיקף מלא, כמו כן מסוגל לעבדות שמירה פשוטות בהיקף מלא. לאור האמור לעיל אין אובדן כושר השתכרות בשיעור של 50% לפחות"  (מסמך מיום 16.8.11).

            אוסיף עוד כי הוועדה אינה חייבת להביא במסגרת שיקוליה את המצב בשוק העבודה, ואת סיכוייו של המבוטח למצוא עבודה.

            מן האמור לעיל עולה כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה ויש לדחות את הערעור.

            אין צו להוצאות.

הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 יום מיום שיומצא להם.            

ניתן היום,  י"ד סיון תשע"ג, 23 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: